הפרה יעילה בחוזה או" חוזה לך ברח"
כאשר אנו עוסקים במהות דיני החוזים ובחשיבותם לרציונאל העסקי והכלכלי, העומד בבסיס העולם המסחרי, שומה עלינו לבחון, האם ראוי להפר חוזה, בבחינת "חוזה לך ברח" מטעמים של יעילות כלכלית.
הדוקטרינה המדוברת היא זו המוכרת במטרייה המשפטית כדוקטרינת "ההפרה היעילה" או "הפרה ותועלת בצידה",ע"פ עקרון זה נהנה וזה לא חסר-"efficient breach doctrine".
תורת ה"הפרה היעילה" (Efficient Breach) גורסת, כי אין לחייב צד לחוזה (מכר) לקיים את החוזה, מקום שבו טובת ההנאה שתקום לו אם יפר את החוזה, עולה על הפיצוי אותו ישלם לקונה בשל הפרתו את החוזה. לפיכך, על-פי אותה שיטה, "מניעת ההפרה על-ידי צו אכיפה יש עמה תוצאות שליליות, שכן היא מנציחה סטגנציה כלכלית על-ידי מתן תוקף לחוזים בלתי יעילים" (פרופ' גבריאלה שלו, דיני חוזים-החלק הכללי, דין הוצאה לאור בע"מ, התשס"ה-2005, בעמ' 525).
משמעותה שכאשר יש אפשרות להפר חוזה ע"מ ששני הצדדים יישארו בבחינת "זה נהנה וזה לא חסר", הרי שניתן לעשות כן, וזאת משיקולים תועלתניים-כלכליים גרידא.
בד"נ 20/82, אדרס חמרי בניין בע"מ נ' הרלו אנד ג'ונס, פד"י מ"ב (1), 221, דן בית המשפט בסוגיית ההפרה היעילה, ביעילותה, כדאיותה ויישומה במשפט הישראלי.
במקרה הנדון מכרה חברה סחורה לגורם שלישי, בניגוד לאמור בחוזה שבינה לבין צד שני, והגורם השלישי קנה את הסחורה במחיר הגבוה יותר מן המחיר שנקבע בחוזה בהתאם לתנאי תקנת השוק, כך שלכאורה נוצר מצב בו החברה תפצה את הצד השני בסכום האמור בחוזה, והגורם השלישי ירכוש במחיר גבוה יותר את הסחורה, וכך יווצר מצב למעשה, שבו "צד אחד נהנה(החברה) וזה לא חסר(הצד השני)".
בית המשפט קבע בניגוד לשיטתו של המשפט האמריקאי,כי בישראל שיקולי ההגינות גוברים על כל שיקול כלכלי או תועלתני, כלומר הבטחות יש לקיים, ובמימרה הלטינית ?pactus sunt servanda".
השופט ברק בגישתו ההומניסטית, קבע, כי:
"אכן, הכרה בזכות ההשבה של הנפגע תחזק את הקשר החוזי ותגביר את כיבודו. בהקשר זה מן הראוי להזכיר, כי דווקא תוצאה זו עומדת ביסוד התנגדותם של אחדים - בעיקר חסידי "האסכולה הכלכלית" במשפט - להכרה בזכות הנפגע לקבלת טובת ההנאה שצמחה לו מהפרת החוזה. טיעונם הוא, כי הכרה בזכות הנפגע לקבלת טובת ההנאה תנציח מצב של חוסר יעילות כלכלית, שכן לעתים היעילות הכלכלית מצדיקה הפרת חוזה.. גישה זו אינה מקובלת עלי...נראה לי, כי הגישה הכלכלית אינה נותנת די משקל לשיקולים שלא ניתן להם משקל כלכלי. דיני החוזים לא באו אך להגביר את היעילות הכלכלית. הם באו לאפשר חיי חברה תקינים. חוזה יש לקיים - ולא רק לשלם פיצוי בגין הפרתו - כי בכך מעודדים בני אדם לקיים הבטחותיהם. קיום הבטחות עומד ביסוד חיינו, כחברה וכעם".
לא זו אף זו, קבע בית המשפט כי החברה שהפרה את החוזה לא רק שתפצה את הצד השני בגין הפרת החוזה, אלא אף תיתן לו את הרווחים שעשתה בגין מכירת הסחורה לגורם השלישי!!!.
ובלשון אחרת יצר בית המשפט יש מאין סעד חדש בדיני החוזים-"קבלת רווחים שהפיק מפר החוזה מן ההפרה".
בית המשפט העדיף לבכר את הפילוסופיה הדיאונטולוגית של קאנט, המייחסת חשיבות לעצם ההתנהגות לכשעצמה (per se) כשהיא הגונה ומוסרית, על פני הגישות הכלכליות המייחסות חשיבות לא לעצם ההתנהגות כי אם לתוצאה, שהיא מיקסום הרווחים והפקת מירב העושר לחברה, בכלכלה ידוע עקרון זה כ"עקרון פארטו", על שמו של הכלכלן האיטלקי.
הלכך, קבע בית המשפט, כי אין לעודד הפרת חוזה מכל טעם שהוא, ועל רעיון "ההפרה היעילה" נמתחה ביקורת חריפה גם ע"י פרופ' פרידמן במאמר:
.The Efficient Breach Fallacy", Leg. Stud. (1989) 1
גישה דומה מצינו, גם בע"א 4012/90, 3666, עירית נתניה נ' מלון צוקים בע"מ, פ"ד מו(4), 45, בו ציין בית המשפט בצורה מפורשת וברורה, כי גם אם יש משקל לשיקולים הכלכליים, אין הם בבחינת חזות הכל, במסגרת המשפט הפרטי, שבמרכזו רעיון הצדק המתקן.בית המשפט הסתייג מגישה כלכלית, תוך הדגשה, כי יש ערך מוסרי לעצם קיום ההבטחה החוזית.
לסיכום: בבחירה שבין ערכים(הגינות ויושר) לערך(כלכלי או כספי), העדיף בית המשפט ערכים, בבחינת "ועשית הישר והטוב".
כאשר אנו עוסקים במהות דיני החוזים ובחשיבותם לרציונאל העסקי והכלכלי, העומד בבסיס העולם המסחרי, שומה עלינו לבחון, האם ראוי להפר חוזה, בבחינת "חוזה לך ברח" מטעמים של יעילות כלכלית.
הדוקטרינה המדוברת היא זו המוכרת במטרייה המשפטית כדוקטרינת "ההפרה היעילה" או "הפרה ותועלת בצידה",ע"פ עקרון זה נהנה וזה לא חסר-"efficient breach doctrine".
תורת ה"הפרה היעילה" (Efficient Breach) גורסת, כי אין לחייב צד לחוזה (מכר) לקיים את החוזה, מקום שבו טובת ההנאה שתקום לו אם יפר את החוזה, עולה על הפיצוי אותו ישלם לקונה בשל הפרתו את החוזה. לפיכך, על-פי אותה שיטה, "מניעת ההפרה על-ידי צו אכיפה יש עמה תוצאות שליליות, שכן היא מנציחה סטגנציה כלכלית על-ידי מתן תוקף לחוזים בלתי יעילים" (פרופ' גבריאלה שלו, דיני חוזים-החלק הכללי, דין הוצאה לאור בע"מ, התשס"ה-2005, בעמ' 525).
משמעותה שכאשר יש אפשרות להפר חוזה ע"מ ששני הצדדים יישארו בבחינת "זה נהנה וזה לא חסר", הרי שניתן לעשות כן, וזאת משיקולים תועלתניים-כלכליים גרידא.
בד"נ 20/82, אדרס חמרי בניין בע"מ נ' הרלו אנד ג'ונס, פד"י מ"ב (1), 221, דן בית המשפט בסוגיית ההפרה היעילה, ביעילותה, כדאיותה ויישומה במשפט הישראלי.
במקרה הנדון מכרה חברה סחורה לגורם שלישי, בניגוד לאמור בחוזה שבינה לבין צד שני, והגורם השלישי קנה את הסחורה במחיר הגבוה יותר מן המחיר שנקבע בחוזה בהתאם לתנאי תקנת השוק, כך שלכאורה נוצר מצב בו החברה תפצה את הצד השני בסכום האמור בחוזה, והגורם השלישי ירכוש במחיר גבוה יותר את הסחורה, וכך יווצר מצב למעשה, שבו "צד אחד נהנה(החברה) וזה לא חסר(הצד השני)".
בית המשפט קבע בניגוד לשיטתו של המשפט האמריקאי,כי בישראל שיקולי ההגינות גוברים על כל שיקול כלכלי או תועלתני, כלומר הבטחות יש לקיים, ובמימרה הלטינית ?pactus sunt servanda".
השופט ברק בגישתו ההומניסטית, קבע, כי:
"אכן, הכרה בזכות ההשבה של הנפגע תחזק את הקשר החוזי ותגביר את כיבודו. בהקשר זה מן הראוי להזכיר, כי דווקא תוצאה זו עומדת ביסוד התנגדותם של אחדים - בעיקר חסידי "האסכולה הכלכלית" במשפט - להכרה בזכות הנפגע לקבלת טובת ההנאה שצמחה לו מהפרת החוזה. טיעונם הוא, כי הכרה בזכות הנפגע לקבלת טובת ההנאה תנציח מצב של חוסר יעילות כלכלית, שכן לעתים היעילות הכלכלית מצדיקה הפרת חוזה.. גישה זו אינה מקובלת עלי...נראה לי, כי הגישה הכלכלית אינה נותנת די משקל לשיקולים שלא ניתן להם משקל כלכלי. דיני החוזים לא באו אך להגביר את היעילות הכלכלית. הם באו לאפשר חיי חברה תקינים. חוזה יש לקיים - ולא רק לשלם פיצוי בגין הפרתו - כי בכך מעודדים בני אדם לקיים הבטחותיהם. קיום הבטחות עומד ביסוד חיינו, כחברה וכעם".
לא זו אף זו, קבע בית המשפט כי החברה שהפרה את החוזה לא רק שתפצה את הצד השני בגין הפרת החוזה, אלא אף תיתן לו את הרווחים שעשתה בגין מכירת הסחורה לגורם השלישי!!!.
ובלשון אחרת יצר בית המשפט יש מאין סעד חדש בדיני החוזים-"קבלת רווחים שהפיק מפר החוזה מן ההפרה".
בית המשפט העדיף לבכר את הפילוסופיה הדיאונטולוגית של קאנט, המייחסת חשיבות לעצם ההתנהגות לכשעצמה (per se) כשהיא הגונה ומוסרית, על פני הגישות הכלכליות המייחסות חשיבות לא לעצם ההתנהגות כי אם לתוצאה, שהיא מיקסום הרווחים והפקת מירב העושר לחברה, בכלכלה ידוע עקרון זה כ"עקרון פארטו", על שמו של הכלכלן האיטלקי.
הלכך, קבע בית המשפט, כי אין לעודד הפרת חוזה מכל טעם שהוא, ועל רעיון "ההפרה היעילה" נמתחה ביקורת חריפה גם ע"י פרופ' פרידמן במאמר:
.The Efficient Breach Fallacy", Leg. Stud. (1989) 1
גישה דומה מצינו, גם בע"א 4012/90, 3666, עירית נתניה נ' מלון צוקים בע"מ, פ"ד מו(4), 45, בו ציין בית המשפט בצורה מפורשת וברורה, כי גם אם יש משקל לשיקולים הכלכליים, אין הם בבחינת חזות הכל, במסגרת המשפט הפרטי, שבמרכזו רעיון הצדק המתקן.בית המשפט הסתייג מגישה כלכלית, תוך הדגשה, כי יש ערך מוסרי לעצם קיום ההבטחה החוזית.
לסיכום: בבחירה שבין ערכים(הגינות ויושר) לערך(כלכלי או כספי), העדיף בית המשפט ערכים, בבחינת "ועשית הישר והטוב".
משה דור-עו"ד
הכותב הנו מוסמך במשפטים, העובד כשכיר במשרד משה כאהן, עורכי דין, בתל אביב, העוסק במשפט מסחרי.
הכותב הנו מוסמך במשפטים, העובד כשכיר במשרד משה כאהן, עורכי דין, בתל אביב, העוסק במשפט מסחרי.
